לקינא

לְקִינָא, לַקְנָאm. (לקק, cmp. לָגִין a. Greek λεκάνη) bottle, flask. Targ. Jud. 6:38 לקנא ed. Lag. (Var. לקי׳, לגינא, Ar. לקונא; h. text ספל).Sabb.12a ללקי׳ דמיא̇ Ar. (Ms. M. ללקנא; ed. לקנא, corr. acc.) into a flask filled with water. Ib. 143a (Ms. M. לנקא, corr. acc.; Rashi Ms. לקונא, v. Rabb. D. S. a. l. note 100). Ber.62a מקרקשא … בלקנא (Ms. O. בלקונה) clappered … with a nut in a flask. B. Kam. 113b, v. פְּלִיזָא.Pl. לְקִינִין, לַקְנִין. Targ. Job 32:19, v. לְגִינָא.Gen. R. s. 13, v. next w.